דדון נ' חצר המלכה בע"מ ואח'

החלטה

בפניי בקשה למתן פסק-דין בהעדר הגנה בתביעה לנזקי גוף, נגד הנתבעים, כאשר ביחס לנתבע 2 אין אישור מסירה.

תקנה 97(א) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, העוסקת בנתבע שלא הגיש כתב הגנה קובעת, ברישא, כדלהלן:

"נתבע שלא הגיש כתב-הגנה תוך המועד שנקבע לכך, יתן בית המשפט, או הרשם, פסק-דין שלא בפניו, על-יסוד כתב התביעה בלבד ...".

עם זאת, קובעת הסיפא לתקנה 97(א), כי אם "היתה התביעה שלא על סכום כסף קצוב, יהא בית המשפט רשאי, מטעמים מיוחדים שיירשמו, לדרוש מן התובע הוכחה מלאה או חלקית של תביעתו או מקצתה לפני שינתן פסק הדין; ...".

לאמור, בפני בית-המשפט עומדות עתה שתי אפשרויות: הדרך האחת - ליתן פסק-דין על-יסוד כתב התביעה בלבד; והשנייה - לדרוש מן התובע מטעמים מיוחדים שיירשמו, הוכחה מלאה או חלקית של התביעה, או מקצתה, טרם מתן פסק הדין (ראה ע"א 93/85 אורית שגב ואח' נ' שלמה שגב, פ"ד לט (3) 822, בעמ' 829).

לאחר ששקלתי את שתי החלופות האפשריות על-פי תקנה 97(א) לתקנות, החלטתי לנהוג על-פי החלופה השנייה ולדרוש מן התובעת הוכחת תביעתה.

הטעמים המיוחדים לכך הם שהמדובר בתביעה המבוססת בעיקרה על "הערכותיה" של התובעת לגבי הנזקים שנגרמו לה.

בית המשפט יתקשה לתת פסק-דין לטובת התובעת, בהסתמך על כתב התביעה בלבד, ללא שיקבל ראיות שיהיה בהן לבסס את עילות התביעה ואת הסכומים המבוקשים, ולאפשר לבית המשפט להפעיל את שיקול-דעתו אם לקבל את התביעה, או מקצתה.

הוראה זו מתיישבת אף עם המגמה בפסיקה לפיה: "אם התביעה לסכום לא קצוב, הנטייה היא, בדרך-כלל, לתת הוראה כזאת" להוכחת התביעה (ע"א 270/77 עספור נ' קאלו, פ"ד לב (2) 656, 659 ; וכן ת"א (תל-אביב) 1202/92 אהרון וקסלמן נ' בנק לאומי לישראל תק-מח 99(2), 2149 ,עמ' 2152).

אשר-על-כן, הנני מורה לתובעת להגיש את ראיותיה בתצהירים או בחוות-דעת בכתב, וזאת תוך 30 יום מהיום.

ת.פ. 31.5.13.

המזכירות תודיע לתובעת.

ניתנה היום, ט"ו אייר תשע"ג, 25 אפריל 2013, בהעדר הצדדים.